חלל אפשרויות - הכניסה חופשית
"טרנספורמציית המציאות קיימת ללא תלות בכם.. כל עוד אתם מסכימים עם כך"..
זהו עיצוב המציאות שלכם..
"הבזק של לפנות בוקר.."
תסריט #1
התעוררתי לצלילי התינוק שצורח מבעד לקיר.. תינוק מעצבן.. הוא תמיד מעיר אותי..
איך שאני שונא אותו.. למה אני צריך להתעורר דווקא מהצלילים שמפיק היצור המחליא הזה..?
צריך לקום.. לטייל קצת ואיכשהו להסיח את הדעת מהדחף הגדול להצית את הדירה של השכנים..
איזה תינוק, כאלו גם ההורים.. התפוח לא נפל רחוק מהעץ..
כל הזמן נכנסים לחיים שלי כל מיני מזיקים.. ומנסים להוציא אותי משלוותי….
מתלבש בעצבנות.. עוד פעם נעלמו נעלי-הבית שלי… איפה אתם מתחבאים לעזאזל..
אמצא ואזרוק אתכם לפח אשפה..!
בחוץ מטיילים ערפל ולחות.. הלכתי על מדרכה מחליקה דרך הרחוב שלי..
כמעט כל העלים נשרו והפשיטו את עצים האפורים, החצי ערומים..
למה אני גר באמצע הביצה העכורה הזו?
מוציא סיגריה.. ניראה שאני לא רוצה לעשן בכלל ,אבל ההרגל הישן מזכיר לי שצריך..
צריך? ממתי סיגריה היא חובה בשבילי..?
כן.. בהחלט מגעיל לעשן על הבוקר.. על קיבה ריקה..
אז, פעם בחברה שמחה, סיגריה גרמה לי ליהנות..
הייתה לסמל אופנה, חופש, סטייל..
אבל החגים נגמרים ובאים ימי חול אפרוריים עם שלוליות של בעיות..
וכל בעיה נבלעת בעשן הסיגריה, תוך כדי אמירה, הינה עכשיו אני אעשן, אירגע ואז שוב פעם אחזור לרוטינה הגועלית הזו..
העשן מהסיגריה נכנס לי לעיניים ולרגע סגרתי אותם עם הידיים.. כמו ילד נעלב..
איך נמאס לי מכל זה.. ובאותו רגע ענף מעוקל נופל עלי תוך כדי הוכחה לדבריי…
ענף מקולל!… שברתי אותו וזרקתי לצד הדרך..
כל פעם שניסיתי לשנות את העולם הזה.. הוא נתן לי תקווה, כאילו אני בדרך הנכונה.. עד שנתן לי את הכפה של החיים…
רק בסרטים, גיבורים הולכים למטרה שלהם תוך כדי הריסת כל מה שבדרך.
במציאות זה אחרת.. החיים הם כמו גלגל המזל.. מנצח פעם, פעמיים, שלוש.. וניראה שכל העולם בכיס שלך.. אבל בסופו של דבר אתה נשאר תמיד בהפסד..
אתה כמו תרנגולת לחג.. קודם מפטמים ומאכילים אותך כדי שאח"כ יוכלו ליהנות מהטעם שלך בארוחה..
תוך חפירה במחשבות הלא נעימות הללו, ירדתי לים.. הים נשף עליי בחוסר כבוד עם לחות קרה..
ציפורים שמנות מהלכות על החוף עם מבט קודר כמו החיים שלי.. הומלס אוסף בקבוקים על החוף..
שילך כבר.. אני רוצה להיות לבד.. אבל לא.. הוא מתקדם לעברי.. בטח רוצה נדבה..
יותר טוב שאלך הביתה.. אין מנוחה בשום מקום..
עייפתי.. העייפות הזו תמיד איתי.. אפילו כשאני נח.. אני חי כאילו אני משרת את גזר הדין שלי בכלא..
ניראה כי משהו הולך להשתנות עוד מעט, יתחיל שלב חדש.. ואז אני אהפוך למישהו אחר ואוכל לשמוח מהחיים.. אבל כל זה בעתיד.. אך בינתיים זו אותה שיגרה מתישה..
אני מחכה ומחכה, אך העתיד לא מגיע.. כמו תמיד.. אוכל ארוחת בוקר חסרת טעם ואלך לעבודה המשעממת שלי.. איפה שכרגיל אסחט מעצמי תוצאות.. שהחברה צריכה ולא אני..
עוד יום בחיים חסרי הטעם האלו..
תסריט #2
התעוררתי מהבזק של לפנות בוקר.. מה זה החלום הזה שחלמתי?
כאילו חזר אליי חלקיק מחיי הקודמים..
טוב שזה רק חלום..
בהקלה נמתחתי כמו החתול שלי.. עצלן שכמותו..
בוא איתי.. הזמנתי לנו יום שמש..
האוויר הצח שטף את פניי .. לעברי התקדמה השכנה הקשישה מקומה ראשונה..
התחלפנו עם דרישות שלום.. כמה נעים לדעת שיש לך שכנים כאלו נעימים..
אכנס לי לחנות וקנה מצריכים לארוחת הבוקר האלוהית שלי היום..
תוך כדי יציאה מהחנות אני מהרהר לעצמי.. הגיע הזמן לשנות תכניות..
אולי לקחת חופשה ולחשוב לאן אני רוצה להתפתח מנקודה זו..
אני תמיד מרגיש אחראי לבחירות שלי, הגיע הזמן להוציא אותן לפועל..
אני לא אדם חומרי בד"כ, אבל חופשה לחודש במקום אקזוטי או רכב חדש , אף פעם לא יכולים להזיק..
שמתי לב שהייתי שקוע עד כדי כך במחשבות המעוררות השראה הללו ולא הזזתי את היד לעבר הסיגריות שלי בכיס..
זהו סימן, שאני כבר מוכן לשחרר את ההרגל הזה שכנראה תרם לי בצורה כלשהי..
עכשיו אחזור הביתה, אתקלח במים החמימים ואוכל את ארוחת הבוקר שלי עם הרהורים מעוררי מוטיבציה.
כמה טוב שאני קיים, כמה טוב שיש לי את כל מה שאני צריך כדי ליהנות מהחיים הנפלאים הללו.
שאלה: לאיזה משני התסריטים אתם הכי מתחברים?
התעוררתי לצלילי התינוק שצורח מבעד לקיר.. תינוק מעצבן.. הוא תמיד מעיר אותי..
איך שאני שונא אותו.. למה אני צריך להתעורר דווקא מהצלילים שמפיק היצור המחליא הזה..?
צריך לקום.. לטייל קצת ואיכשהו להסיח את הדעת מהדחף הגדול להצית את הדירה של השכנים..
איזה תינוק, כאלו גם ההורים.. התפוח לא נפל רחוק מהעץ..
כל הזמן נכנסים לחיים שלי כל מיני מזיקים.. ומנסים להוציא אותי משלוותי….
מתלבש בעצבנות.. עוד פעם נעלמו נעלי-הבית שלי… איפה אתם מתחבאים לעזאזל..
אמצא ואזרוק אתכם לפח אשפה..!
בחוץ מטיילים ערפל ולחות.. הלכתי על מדרכה מחליקה דרך הרחוב שלי..
כמעט כל העלים נשרו והפשיטו את עצים האפורים, החצי ערומים..
למה אני גר באמצע הביצה העכורה הזו?
מוציא סיגריה.. ניראה שאני לא רוצה לעשן בכלל ,אבל ההרגל הישן מזכיר לי שצריך..
צריך? ממתי סיגריה היא חובה בשבילי..?
כן.. בהחלט מגעיל לעשן על הבוקר.. על קיבה ריקה..
אז, פעם בחברה שמחה, סיגריה גרמה לי ליהנות..
הייתה לסמל אופנה, חופש, סטייל..
אבל החגים נגמרים ובאים ימי חול אפרוריים עם שלוליות של בעיות..
וכל בעיה נבלעת בעשן הסיגריה, תוך כדי אמירה, הינה עכשיו אני אעשן, אירגע ואז שוב פעם אחזור לרוטינה הגועלית הזו..
העשן מהסיגריה נכנס לי לעיניים ולרגע סגרתי אותם עם הידיים.. כמו ילד נעלב..
איך נמאס לי מכל זה.. ובאותו רגע ענף מעוקל נופל עלי תוך כדי הוכחה לדבריי…
ענף מקולל!… שברתי אותו וזרקתי לצד הדרך..
כל פעם שניסיתי לשנות את העולם הזה.. הוא נתן לי תקווה, כאילו אני בדרך הנכונה.. עד שנתן לי את הכפה של החיים…
רק בסרטים, גיבורים הולכים למטרה שלהם תוך כדי הריסת כל מה שבדרך.
במציאות זה אחרת.. החיים הם כמו גלגל המזל.. מנצח פעם, פעמיים, שלוש.. וניראה שכל העולם בכיס שלך.. אבל בסופו של דבר אתה נשאר תמיד בהפסד..
אתה כמו תרנגולת לחג.. קודם מפטמים ומאכילים אותך כדי שאח"כ יוכלו ליהנות מהטעם שלך בארוחה..
תוך חפירה במחשבות הלא נעימות הללו, ירדתי לים.. הים נשף עליי בחוסר כבוד עם לחות קרה..
ציפורים שמנות מהלכות על החוף עם מבט קודר כמו החיים שלי.. הומלס אוסף בקבוקים על החוף..
שילך כבר.. אני רוצה להיות לבד.. אבל לא.. הוא מתקדם לעברי.. בטח רוצה נדבה..
יותר טוב שאלך הביתה.. אין מנוחה בשום מקום..
עייפתי.. העייפות הזו תמיד איתי.. אפילו כשאני נח.. אני חי כאילו אני משרת את גזר הדין שלי בכלא..
ניראה כי משהו הולך להשתנות עוד מעט, יתחיל שלב חדש.. ואז אני אהפוך למישהו אחר ואוכל לשמוח מהחיים.. אבל כל זה בעתיד.. אך בינתיים זו אותה שיגרה מתישה..
אני מחכה ומחכה, אך העתיד לא מגיע.. כמו תמיד.. אוכל ארוחת בוקר חסרת טעם ואלך לעבודה המשעממת שלי.. איפה שכרגיל אסחט מעצמי תוצאות.. שהחברה צריכה ולא אני..
עוד יום בחיים חסרי הטעם האלו..
תסריט #2
התעוררתי מהבזק של לפנות בוקר.. מה זה החלום הזה שחלמתי?
כאילו חזר אליי חלקיק מחיי הקודמים..
טוב שזה רק חלום..
בהקלה נמתחתי כמו החתול שלי.. עצלן שכמותו..
בוא איתי.. הזמנתי לנו יום שמש..
האוויר הצח שטף את פניי .. לעברי התקדמה השכנה הקשישה מקומה ראשונה..
התחלפנו עם דרישות שלום.. כמה נעים לדעת שיש לך שכנים כאלו נעימים..
אכנס לי לחנות וקנה מצריכים לארוחת הבוקר האלוהית שלי היום..
תוך כדי יציאה מהחנות אני מהרהר לעצמי.. הגיע הזמן לשנות תכניות..
אולי לקחת חופשה ולחשוב לאן אני רוצה להתפתח מנקודה זו..
אני תמיד מרגיש אחראי לבחירות שלי, הגיע הזמן להוציא אותן לפועל..
אני לא אדם חומרי בד"כ, אבל חופשה לחודש במקום אקזוטי או רכב חדש , אף פעם לא יכולים להזיק..
שמתי לב שהייתי שקוע עד כדי כך במחשבות המעוררות השראה הללו ולא הזזתי את היד לעבר הסיגריות שלי בכיס..
זהו סימן, שאני כבר מוכן לשחרר את ההרגל הזה שכנראה תרם לי בצורה כלשהי..
עכשיו אחזור הביתה, אתקלח במים החמימים ואוכל את ארוחת הבוקר שלי עם הרהורים מעוררי מוטיבציה.
כמה טוב שאני קיים, כמה טוב שיש לי את כל מה שאני צריך כדי ליהנות מהחיים הנפלאים הללו.
שאלה: לאיזה משני התסריטים אתם הכי מתחברים?
|
|